בתנ"ך, המילה ציון כשמה של ירושלים (ובהרחבה, כל ארץ ישראל) מופיעה לראשונה בספר שמואל ב' - "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד". לאחר מכן, השם מצוין למעלה מ-150 פעמים לאורך שאר ספרי הנביאים והכתובים. המונח ציונות נטבע ב-1890 ע"י הפעיל היהודי האוסטרי נתן בירנבאום. המונח משקף את הקשר בין ציון לבין העם היהוד ושאיפתו לשוב למולדתו ההיסטורית.
ציונות הפכה מרעיון מפושט לתנועה פוליטית תחת חזונו והנהגתו של תיאודור הרצל אשר בספרו המכונן, "המדינה היהודית", שרטט את קווי המתאר לפתרון אתגרי האנטישמיות, קרי הקמתה של מדינה יהודית בפלשתינה.
מחשבותיו וכתביו של הרצל הניעו אותו לםעולה והובילו לכינוסו של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, שוויץ, ב-29-30 לאוגוסט 1897. הקונגרס כינס 207 צירים מ-30 מדינות ברחבי העולם, אשר דנו על העקרונות והפרקטירות של הקמתה של מדינה יהודית. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הקונרס הציוני כאן.
במהלך העשורים הבאים, התנועה הציונית הקימה כמה ממוסדותיה המרכזיים אשר הובילו את תהליך הפיכת החלום שהוא ישראל למציאות. ראשית הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית אשר הוקמה במהלך הקונגרס הראשון ומאז משמש כגורם המרכז והמפקח על התנועה הציונית כולה. המוסד השני שהוקם הוא קק"ל, אשר ב-1901 קיבל את המשימה לרכוש אדמות בארץ ישראל לטובת יישוב יהודים. השלישי היה קרן היסוד אשר ב-1920 הפך לזרוע גיוס המשאבים המרכזית של התנועה הציונית ולבסוף הוקמה (1929) הסוכנות היהודית לישראל אשר שימשה כ"ממשלה" הראשונה של העם היהודי טרום המדינה ואז הפכה לזורע המרכזית לקידום עליה.